בשנת מות המלך עזיהו, בין אם מדובר בשנה שבה מת בפועל ובין אם בשנה שבה לקה בצרעת כעונש על גאוותו ונחשב כמת, חווה הנביא התגלות שנועדה להוכיח את העם. הנביא מצהיר ואראה את אדני, אך אין זו ראייה פיזית של מהות ה', אלא השגה נבואית של כבודו ודרכי הנהגתו. במראה זה ה' מתואר כמלך אשר ישב על כסא, דימוי המסמל שלטון מוחלט, כאשר התארים רם ונשא מדגישים את התנשאות הכיסא מעל העולמות או את עליונותו המוחלטת של ה' והרחקתו ממושגים גשמיים. החזון ממחיש כיצד ושוליו, כלומר תחתית המעיל האלוהי או קצות הכיסא, מלאים את ההיכל, כדי ללמד שאף על פי שה' נעלה בשמים, השגחתו ונוכחותו ממלאות את בית המקדש ואת העולם כולו.
ישעיהו, פרק ו׳, פסוק א׳
בִּשְׁנַת־מוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ עֻזִּיָּ֔הוּ וָאֶרְאֶ֧ה אֶת־אֲדֹנָ֛י יֹשֵׁ֥ב עַל־כִּסֵּ֖א רָ֣ם וְנִשָּׂ֑א וְשׁוּלָ֖יו מְלֵאִ֥ים אֶת־הַהֵיכָֽל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.