ירמיהו, פרק י״א, פסוק י״ט

ירמיהו מציג את תמימותו וחוסר האונים שלו אל מול מזימות ההתנקשות של בני עמו, ומדמה עצמו לבעל חיים אשר יוּבַל לִטְבוֹחַ לשחיטה, בהיותו כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף, כבש גדול ומאולף ההולך בעיוורון אחר מוביליו או שור. הנביא מציין וְלֹא יָדַעְתִּי כִּי עָלַי חָשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת, עד שה' גילה לו כי קרוביו שהזמינו אותו לסעוד עמם מוליכים אותו למעשה אל מותו. מזימתם מתוארת במילים נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ, כוונה להטמין סם מוות המופק מעץ בתוך מאכלו, או מטבע לשון לעקירה מוחלטת של העץ ופירותיו כדי לחסל את הנביא, זרעו ונבואותיו. מטרתם הסופית הייתה וְנִכְרְתֶנּוּ מֵאֶרֶץ חַיִּים וּשְׁמוֹ לֹא יִזָּכֵר עוֹד, סילוקו מהעולם או מארץ ישראל, תוך הכחדה מוחלטת של חייו הפיזיים ומחיקת מורשתו וזכרו לחלוטין.