ירמיהו, פרק י״א, פסוק ט״ז

בעבר היית כאומה או כמקדש מפואר שקָרָא ה' שְׁמֵךְ כעץ זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר, עץ לח ומלא דשן שיופיו ופירותיו מסמלים הצלחה תמידית, מעשים טובים ועושר רוחני. אולם, המציאות משתנה לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדֹלָה, שהוא שאון המלחמה של צבאות האויב הבאים להחריב את המקום. כעונש על החטאים, ה' הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ, כלומר מבעיר אש באומה או בעלי העץ השמנים, צעד המסמל את אובדן העושר והכבוד. החורבן מושלם כאשר וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו, כלומר הענפים הגדולים והרמים נשברים ומתרוצצים, רמז לשבירת העם והליכתו לגולה או לביזת כלי המקדש.