בשעת משבר וסכנה מתקרבת, העם יפנה בייאוש אל אלילי השקר שעבד, אך יגלה את חוסר האונים המוחלט שלהם.
הביטוי עָרֵי יְהוּדָה מתייחס לאנשים החיים בערי יהודה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], או לאלו היוצאים מתוך ערים אלו [רש"י]. תיאור הפנייה לאלילים מציג מציאות של עבודה זרה מפוצלת ומקומית: כל עיר ועיר ביהודה תלך לזעוק אל האליל המיוחד שלה, וכל שכונה בתוך ירושלים תפנה אל האליל הספציפי שאליו היא רגילה להקטיר קטורת [מלבי"ם].
אולם, תגובת האלילים תהיה אפסית. המילים וְהוֹשֵׁעַ לֹא־יוֹשִׁיעוּ לָהֶם בְּעֵת רָעָתָם מבהירות כי חרף הזעקות הרבות לכלל האלילים השונים, יתברר באופן מוחלט כי אין בכוחם להושיע ולהציל את העם בשעה שהאסון יכה בהם [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].