הקשר בין ה׳ לעם ישראל מושתת על קריאה רציפה ועקבית לציות. יסוד הברית אינו עומד על פרט כזה או אחר, אלא על ההסכמה העקרונית לקבל את דבר ה׳ ולשמוע בקולו [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים כי הכפילות הָעֵד הַעִדֹתִי משמעותה לשון התראה. הסיבה לשימוש בשורש ע.ו.ד בהקשר זה היא שעל פי רוב, התראות נעשות בפני עדים כדי שהמוזהר לא יוכל להכחיש את הדברים לאחר מכן [מצודת ציון]. התראה זו לא הייתה אירוע נקודתי או תקופתי, אלא החלה מיד עם היציאה ממצרים ונמשכה ברציפות בכל דור ודור עד להווה [רד"ק, מלבי"ם].
התמדה זו באה לידי ביטוי בצירוף הַשְׁכֵּם וְהָעֵד. המילה הַשְׁכֵּם מבטאת זריזות [מצודת ציון], ומשמעותה היא שה׳ שלח את הנביאים להתרות בעם מדי בוקר ובכל יום תמיד, ללא הפסקה [מצודת דוד, רד"ק].
הדרישה החוזרת ונשנית לשמוע בקול ה׳ מחדדת את אופי חטאם של דורות העבר. מרידתם של האבות התאפיינה בפסיביות של חוסר עשייה, הם לא רצו לשמוע ולא קיימו את המצוות שצוו, עובדה המבליטה את ההבדל בינם לבין דורו של ירמיהו, שחטאו היה חמור ופעיל הרבה יותר [מלבי"ם].