הדור הנוכחי נסוג לאחור ומאמץ מחדש את דרכי החטא והשחיתות של אבותיו, מה שמוביל לשבר מוחלט של הברית ההיסטורית עם ה'. הבגידה מקיפה את האומה כולה, ובעקבותיה נחתם גזר הדין ללא אפשרות לרחמים.
הנביא מאשים כי העם שָׁבוּ עַל־עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם הָרִאשֹׁנִים, כלומר חזרו לאחוז בדרכי החטא של אבותיהם [מצודת דוד]. הכוונה הספציפית כאן היא לדורותיהם של המלכים אמון, מנשה ואחז [רד"ק]. הם מֵאֲנוּ, לשון סירוב [מצודת ציון], לשמוע בקול ה'. יתרה מכך, המילים וְהֵמָּה הָלְכוּ מצביעות על כך שהם לא הסתפקו בחטאי העבר, אלא הוסיפו עליהם כשהלכו לעבוד אלוהים אחרים [מצודת דוד].
כתוצאה ממעשים אלו, הם הֵפֵרוּ, כלומר ביטלו לחלוטין [מצודת ציון], את הברית. הביטול נעשה על ידי כולם יחד במשותף, וכפי שבית ישראל חטאו כך עשו גם בית יהודה [מצודת דוד]. ריבוי המעשים הרעים וההכעסה כלפי ה' מביאים לכך שהפורענות היא בלתי נמנעת; גם אם העם יזעק ויתפלל, ה' לא ישמע אליהם ולא ימלט אותם מן העונש [רד"ק].
מבחינת מסירת הטקסט, המילה עֲוֹנֹת נכתבת במקרא חסרה ללא האות וי"ו לאחר הנו"ן, בעוד המילה הָרִאשֹׁנִים נכתבת בכתיב מלא עם וי"ו, כפי שמופיע בספרים המדויקים [מנחת שי].