הנביא נצטווה להציג בפני העם אזהרה חמורה וברורה בנוגע למחויבותם לברית, תוך שימוש בלשון שבועה קשה.
המילה אָרוּר מבטאת קללה [מצודת ציון], והביטוי אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע מכוון לאדם שמסרב במכוון ואינו רוצה לשמוע [מצודת דוד].
השימוש בלשון זו של קללה אינו מקרי. הנביא מצטווה לחזור על הדברים באותו סגנון שבו נאמרו במעמד הר סיני ובערבות מואב, במטרה לעורר פחד בלב העם מתוך תקווה שיחזרו בתשובה [רד"ק]. קללה זו מהווה הודעה על העונש הצפוי, אך היא פועלת כתוצאה ישירה של מעשי האדם; האדם מביא את הקללה על עצמו, שכן ברגע שהוא נוטש את דברי הברית, הוא גורם לכך שה' יעזוב אותו [מלבי"ם].