העונש המתואר בפסוק חמור ויוצא דופן באופיו. בדרך כלל ה׳ מקדים רפואה למכה, שכן מטרת הייסורים אינה לפגוע אלא לעורר את החוטאים לחזור בתשובה, בפרט כאשר מדובר בחטאים הנובעים מיצר ותאווה. אולם במקרה זה, העם קשר קשר ובחר במודע לעבוד אלילים, ולכן מובאת עליהם מכה חסרת רפואה [מלבי"ם].
ה׳ מביא עליהם רָעָה אֲשֶׁר לֹא־יוּכְלוּ לָצֵאת מִמֶּנָּה, כלומר צרה קשה שלא יוכלו להיחלץ ממנה בכוח הזרוע והיכולת הפיזית [מצודת דוד]. כאשר תבוא הצרה, וְזָעֲקוּ אֵלַי – הם יפנו אל ה׳ בתפילה כדי שיושיע אותם [מצודת דוד], אך ה׳ מצהיר: וְלֹא אֶשְׁמַע אֲלֵיהֶם. הסיבה להתעלמות האלוהית הזו נובעת ממצבם הרוחני המעוות: מכיוון שהם אינם מתכוונים לשוב בתשובה באמת, כאשר ה׳ לא ישמע לזעקתם הם יפרשו זאת באופן שגוי. הם יתלו את סיבת הייסורים בכך שלא עבדו את האלילים כראוי, ובעקבות זאת יפנו לזעוק אל האלילים עצמם [מלבי"ם].