הנבואה חושפת בפני הנביא את הסיבה הפנימית שבגללה נצטווה להזכיר לעם את דברי הברית, ומציגה את ההידרדרות הרוחנית החמורה של העם [אברבנאל].
המילה קשר מתפרשת על ידי רוב הפרשנים כהתאגדות של מרד מאורגן כלפי ה'. המילה באיש אינה מכוונת לאדם בודד, אלא משמעותה "באנשי", כלומר בקבוצה רחבה של אנשים [מצודת ציון].
הפרשנים עומדים על הרקע ההיסטורי של התאגדות זו, ומסבירים כי המרד התרחש לאחר שהעם כבר עשה תהליך של חזרה בתשובה בימי המלך יאשיהו. כעת, ככל הנראה בימי יהויקים, הם שבו למרוד בה' [רד"ק, אברבנאל]. מהות המרד היא חזרה לחטאי העבר, כאשר העם אימץ מחדש את דרכיהם של הדורות הקודמים שסירבו לשמוע בקול ה', כדוגמת דורותיהם של המלכים אחז, אמון ומנשה [אברבנאל]. גישה נוספת מציעה שהם לא רק חזרו לחטאי אבותם, אלא שבו פעם אחר פעם על חטאיהם שלהם עצמם, ולכן עונשם צפוי להיות כבד במיוחד [חומת אנך].
ייחודו של דור זה וחומרת מעשיו נובעים מכך שהם לא הסתפקו רק בהזנחה פאסיבית של מצוות ה', כגון הימנעות מעלייה לרגל או ממתן מעשרות. המרד שלהם היה אקטיבי: הם הלכו לעבוד אלוהים אחרים, חגגו חגים עבור האלילים ואף נתנו תרומות ומעשרות לכוהני העבודה הזרה. מעשים אלו אינם רק בגדר עבירה, אלא מהווים ביטול והפרה מוחלטת של הברית עם ה' [מלבי"ם], מצב שמשווה את חטאה של מלכות יהודה לזה שהוביל לחורבנה של מלכות אפרים [אברבנאל].