הנביא נקרא לעורר את העם להבנת המחויבות העמוקה שנוצרה בברית ההיסטורית בין ה' לישראל, ולהעביר את המסר לכלל הציבור.
הציווי הפותח במילה שמעו אינו רק בקשה להאזנה פיזית, אלא דרישה להבנה, לתשומת לב ולקבלת הדברים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפנייה בלשון רבים מופנית אל ירמיהו יחד עם נביאי אמת נוספים שפעלו בדורו, דוגמת צפניה. לעומת זאת, יש המפרשים כי הקריאה מופנית לירמיהו ולכל אותם יחידים בעם שכבר שומעים בקול ה' מאהבה; עליהם מוטלת החובה להעביר את המסר הלאה – ודברתם, כלומר לפנות אל שאר העם ולהזהירם מפני עונש [מלבי"ם].
הציווי מתייחס אל דברי הברית הזאת, כלומר אל כלל דברי התורה, ובפרט אל ברית הברכות והקללות שנכרתה בערבות מואב. הבחירה להזכיר את המושג "ברית" נועדה להדגיש את תוקף הדברים; שהרי אם בני אדם מצופים לקיים תנאי ברית שביניהם, קל וחומר שראוי לקיים ברית שנכרתה בין ה' לבני האדם [רד"ק].
לאחר הבנת הדברים, מוטל על השומעים להעבירם אל קהל היעד: אל איש יהודה. הביטוי איש יהודה מנוסח אומנם בלשון יחיד, אך הוא משמש כשם קיבוצי הכולל את כל אנשי יהודה כאחד. באשר להמשך הפסוק, ועל יושבי ירושלים, הפרשנים מסכימים כי המילה ועל משמשת כאן במשמעות של "ואל", כך שהנביאים מצווים לדבר גם אל תושבי העיר ירושלים.