עונשם של אנשי ענתות מגיע כתוצאה מריב ה' עמהם, ולכן הפורענות שתבוא עליהם תפגע בכל שכבות הגיל. כאשר ה' אומר הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיהֶם, הכוונה היא שהוא זוכר את מעשיהם ויוצא להענישם [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם].
הפסוק מחלק את העונש לשתי זירות שונות. הזירה הראשונה שייכת לקבוצת הַבַּחוּרִים. הפרשנים מסכימים כי אלו הם הגברים הצעירים, הבוטחים בגבורתם ויוצאים להילחם מחוץ לעיר, ועל כן הם אלו שיָמֻתוּ בַחֶרֶב בשדה הקרב.
הזירה השנייה מתרחשת בתוך העיר הנצורה, ובה ייפגעו בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, כלומר הילדים הקטנים שנשארו מאחור, והם אלו שיָמֻתוּ בָּרָעָב [מצודת דוד, מלבי"ם]. מדוע הפסוק מדגיש דווקא את מותם של הילדים ברעב ואינו מזכיר את המבוגרים? ההסבר לכך נעוץ במציאות הקיצונית של שעת מצור: אם יימצא מעט מזון, האבות יאכלו אותו בעצמם מכיוון שחייהם קודמים לחיי ילדיהם. יתרה מכך, חומרת הרעב תהיה כה כבדה, עד שהאבות אף יגיעו למצב שבו יאכלו את בשר בניהם ובנותיהם [רד"ק].