קרה לכם פעם שהזכירו לכם לעשות משהו חשוב שוב ושוב, ממש כל יום מחדש? ככה בדיוק ה׳ התנהג עם עם ישראל. הקשר המיוחד שלנו עם ה׳ מבוסס על דבר אחד עיקרי: ההסכמה שלנו להקשיב בקולו ולקיים את מה שהוא מבקש.
הנביא משתמש במילים הָעֵד הַעִדֹתִי כדי לתאר את האזהרות שה׳ שלח לעם. למה המילה הזאת מזכירה לנו "עדים"? כי בדרך כלל, כשרוצים להזהיר מישהו באמת, עושים את זה מול אנשים אחרים שיהיו עדים. ככה אף אחד לא יכול להגיד אחר כך "לא ידעתי" או "לא שמעתי".
האזהרה הזאת לא הייתה אירוע חד פעמי. ה׳ שלח נביאים להדריך את העם ממש מהרגע שיצאנו ממצרים, והמשיך לעשות זאת בכל דור ודור. על זה נאמר צירוף המילים הַשְׁכֵּם וְהָעֵד. המילה הַשְׁכֵּם מתארת זריזות, כמו לקום מוקדם בבוקר. הכוונה היא שה׳ שלח את הנביאים להזכיר לעם את הדרך הנכונה כל בוקר מחדש, בזריזות ובלי שום הפסקה.
למרות כל התזכורות האלה, אנשי הדורות הקודמים חטאו. החטא שלהם היה שהם פשוט לא עשו כלום, הם לא רצו להקשיב ולא קיימו את המצוות. זה קצת שונה מהאנשים שחיו בתקופה של הנביא ירמיהו, שהחטאים שלהם כבר היו פעילים וחמורים הרבה יותר.