בני משפחת הרכבים, הידועים באורח חייהם הנוודי ובהימנעותם הקפדנית מישיבה בערים ובבתים, נאלצים לשנות זמנית ממנהגם העתיק. אימת המלחמה וצבאות הפולשים מאלצים אותם לחפש מקלט בין חומות הבירה המבוצרות, וכך הם מסבירים את נוכחותם החריגה בתוך סביבה עירונית.
הפרשנים מסכימים כי ישיבתם של הרכבים בתוך בתים בירושלים אינה מבחירה או מעזיבת מסורת אבותם, אלא תוצאה של כורח המציאות וסכנת חיים. כאשר פלש נבוכדנאצר מלך בבל ליהודה, התעורר בקרבם פחד עמוק מפני ביזה ופגיעה. הם זירזו זה את זה במילה בֹּאוּ, המשמשת כאן כלשון זירוז ועידוד הדדי [רד"ק], והחליטו להימלט אל העיר מִפְּנֵי חֵיל הַכַּשְׂדִּים וּמִפְּנֵי חֵיל אֲרָם. צבא ארם מוזכר כאן משום ששימש ככוח עזר שצורף אל הכשדים בעלייתם למלחמה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מסיבה זו בלבד הם מסכמים ואומרים וַנֵּשֶׁב בִּירוּשָׁלִָם, כישיבת ארעי כפויה לשם שמירה על ביטחונם [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
מבחינת נוסח הפסוק, המילה בַּעֲלוֹת נכתבת באות בי"ת [רד"ק, מנחת שי]. בנוסף, באשר לצירוף אֶל־הָאָרֶץ, קיימת מסורת דקדקנית. למרות שבחלק מכתבי היד מופיעה המילה "על הארץ", המסורה קובעת כי יש לכתוב "אל". תופעה זו חריגה, שכן בכל ספר ירמיהו מופיע הצירוף "על הארץ", ופסוק זה הוא אחד משני המקומות היחידים בספר כולו שבהם נכתב "אל הארץ" [מנחת שי].