ירמיהו מביא את בני הרכבים אל תוך מתחם בית המקדש, אל מיקום מרכזי ובולט במיוחד. פירוט מיקומה המדויק של הלשכה אינו מקרי, אלא נועד להדגיש את הפומביות של המעשה.
הנביא מכניס אותם אֶל לִשְׁכַּת בְּנֵי חָנָן, הממוקמת אֲשֶׁר אֵצֶל לִשְׁכַּת הַשָּׂרִים. לשכת השרים הייתה מקום התאספותם של השרים, ואולי נועדה לשהייתם של אנשים חשובים שהמתינו במקדש [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מיקום זה, יחד עם היותה של הלשכה אֲשֶׁר מִמַּעַל (מעל) ללשכת מעשיהו, נבחר בכוונה כדי לפרסם את הדבר ברבים, כך שכל הנכנסים והיוצאים יראו וידעו את המתרחש [מלבי"ם]. לשכות אלו אינן מוזכרות בתיאור המקורי של מקדש שלמה, ויש להניח שבמשך הדורות נבנו במתחם המקדש חדרים נוספים עבור בעלי תפקידים שונים, לאו דווקא מתחום הכהונה [ביאור שטיינזלץ].
לגבי האישים המוזכרים בפסוק, חנן בן יגדליהו מכונה אִישׁ הָאֱלֹהִים. רוב הפרשנים מסכימים כי תואר זה מעיד על היותו נביא של ה', או אדם שהיה ידוע בקדושתו [ביאור שטיינזלץ].
באשר לתוארו של מעשיהו בן שלום, שֹׁמֵר הַסַּף, הדעות חלוקות. גישה אחת מפרשת את המילה "סף" כמזוזות השערים, ולפיה תפקידו היה לשמור על שערי המקדש [מצודת ציון]. מנגד, יש המפרשים כי "סף" הוא שם כולל לכלי הבית וכלי היין, ולכן מדובר בממונה על שמירת המקדש וכליו [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. בהקשר מנהלי זה, התרגום מכנה אותו "אמרכל", כלומר פקיד בכיר או גזבר הממונה על ענייני המקדש [רש"י, רד"ק].
מבחינת נוסח הכתוב, המילה וָאָבִא נכתבת בכתיב חסר, ללא האות יו"ד. כמו כן, בשם שַׁלֻּם, האות שי"ן מנוקדת בפתח [מנחת שי].