הציווי האלוהי שולח את הנביא אל משפחה ספציפית במטרה להביאה אל מתחם המקדש ולהציע לה יין. בקשה חריגה זו, לערוך משתה בתוך המקום הקדוש, נועדה לעורר פליאה ולמשוך את תשומת לב הציבור.
הפנייה אל בֵּית הָרֵכָבִים מכוונת לצאצאיו של יונדב בן רכב, שהתמסר לעבודת ה' [שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי משפחה זו היא מזרעו של יתרו (הנקרא גם חובב), חותן משה. המשפחה נקראה על שמו של רכב, שהיה גדול המשפחה ואביו של יונדב [רד"ק].
ההוראה וְדִבַּרְתָּ אוֹתָם משמעה לדבר עמם, אך היא טומנת בחובה הנחיה לפעולה עקיפה. על הנביא לפתח עמם שיחה, ומתוך הדברים להוביל אותם אל מקום היין מבלי שיבינו שזוהי מטרת בואם. גישה זו נדרשת כדי שלא יישמרו על עצמם מראש ויימנעו משתייה [מלבי"ם].
הנביא מצטווה להביאם אל בֵּית ה', אל אַחַת הַלְּשָׁכוֹת, כלומר לאחד החדרים הסמוכים למקדש [מצודת ציון, שטיינזלץ]. בחירת המיקום אינה מקרית: עריכת משתה יין במקדש על ידי הנביא היא אירוע חריג שנועד לעורר את תמיהת הציבור ולפרסם את הדבר ברבים [מלבי"ם, שטיינזלץ]. ייתכן שעובדת היותו של ירמיהו כהן הקלה עליו את הכנסתם לחדרים אלו [שטיינזלץ].
בסיום הפסוק מופיע הציווי וְהִשְׁקִיתָ אוֹתָם יָיִן. הפרשנים מסבירים כי הכוונה אינה להכריח אותם לשתות, אלא להגיש להם את היין, להניח כוסות לפניהם ולהשתדל להציע להם לשתות אם ירצו, אף על פי שידוע כי הם אינם נוהגים לשתות יין [רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם].