לאורך הדורות פנה ה' אל העם שוב ושוב בקריאה דחופה לתקן את דרכיהם, כדי שיוכלו להמשיך ולהתקיים בארצם [ביאור שטיינזלץ]. לאחר שהעם עבר על דברי ה', הוא שלח אליהם את הנביאים בזריזות ובהשכמה [מצודת דוד].
קריאת הנביאים נפתחת במילים שובו נא, כאשר המילה נא משמעותה עתה, כלומר דרישה לחזרה בתשובה מיידית [מצודת ציון, מצודת דוד]. תהליך התיקון שהנביאים דורשים מורכב משני שלבים: תחילה מדרכו הרעה, שמשמעותו חזרה בתשובה מעבירות על מצוות לא תעשה, ולאחר מכן והיטיבו מעלליכם, כלומר שפרו את מעשיכם [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], שלב המתייחס לקיום פעיל של מצוות עשה [מלבי"ם].
הנביאים מוסיפים אזהרה מפורשת: ואל תלכו אחרי אלהים אחרים. אף על פי שכבר נאמרה קריאה כללית לשוב ולהיטיב את המעשים, עבודה זרה מוזכרת בנפרד משום שהיא שקולה כנגד כל העבירות כולן [רד"ק].
השכר על התיקון מנוסח במילים ושבו אל האדמה. המילה "אל" בהקשר זה משמעותה "על" [רד"ק], והכוונה היא שאם העם יחזור בתשובה, התוצאה המועילה תהיה שהם יוכלו להמשיך לשבת ולהתקיים בבטחה על האדמה שהובטחה להם [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
למרות כל זאת, הפסוק מסתיים בסירוב המוחלט של העם: ולא הטיתם את אזנכם ולא שמעתם אלי. הפרשנים מבחינים בסדר חריג בחלק זה של הפסוק. בדרך כלל במקרא, חוסר השמיעה מוזכר לפני חוסר הטיית האוזן, שכן הטיית אוזן היא פעולה פחותה משמיעה מלאה. הסיבה להקדמת הטיית האוזן כאן היא חלוקה בין שני סוגי מסרים: לא הטיתם את אזנכם מתייחס לכך שהעם אפילו לא הטה את אוזנו לדברי הנביאים שבאו להוכיח אותם, בעוד שולא שמעתם אלי מתייחס לסירובם המוחלט לשמוע ולקיים את דברי התורה שניתנו ישירות מפי ה' [מלבי"ם].