לאחר שנערך מבחן נאמנות לבני משפחת הרכבים ותגובתם התבררה, פונה ה' אל הנביא כדי להפיק מכך לקח מוסרי ונוקב עבור העם כולו. התגלות זו נועדה להציב מראה מול התנהגותם של אנשי יהודה ויושבי ירושלים.
הפרשנים מסבירים כי וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר מהווה פתיחה לתוכחה שמבוססת על השוואה בין הרכבים לעם ישראל. ה' קורא לעם לקחת מוסר וללמוד מהרכבים, אשר קיימו בקפדנות את ציווי אביהם יונדב בן רכב [אברבנאל].
ההשוואה מתמקדת דווקא באיסור שתיית היין, ולא באיסור בניית בתים או נטיעת כרמים ושדות. הסיבה לכך היא שעל הימנעות מנחלות חקלאיות היו אנשי יהודה יכולים לטעון שהרכבים עושים זאת משום שהם נוכרים שכלל לא קיבלו חלק בארץ ישראל, המיועדת לשבטי ישראל בלבד. אולם ההימנעות מיין נובעת אך ורק מתוך ציות מוחלט למצוות אביהם, ולא משום שהיין אינו ערב לחיכם. מתוך כך עולה התוכחה: אם הרכבים מכבדים ברית אנושית, קל וחומר שעם ישראל צריך לכבד ולשמוע בקולו של ה'.
הנבואה ממשיכה ומזכירה כי ה' דיבר אל העם שוב ושוב, אך הם סירבו להקשיב. הדיבור הישיר מיוחס למעמד הר סיני, שם שמעו את הדיברות מפי הגבורה, אך הפרו אותם מיד בחטא העגל. לאורך הדורות, החל ממותו של משה, הוסיף ה' לשלוח אליהם את נביאיו, תופעה ייחודית לעם ישראל שלא קיימת באף אומה אחרת. הנביאים נשלחו בהתמדה יומיומית, כפי שאדם משכים לעשות את מלאכתו, ולא דרשו מהעם דרישות קשות. כל שביקשו היה חזרה בתשובה: סור מרע דרך עזיבת החטאים, ועשה טוב דרך תיקון המעשים. הדגש המרכזי של הנביאים היה ההתרחקות מעבודה זרה, השקולה כנגד כל העבירות כולן, וזאת במטרה להבטיח את ישיבתם הרצופה בארץ. למרות כל המאמצים הללו, העם בחר לאטום את אוזניו ולהימנע מקבלת המצוות.