ההתכנסות המשפחתית השלווה של ילדי איוב מהווה את נקודת הזמן האחרונה של שגרה בטרם יכה האסון. המילים וַיְהִי הַיּוֹם מציינות את עצם היום שבו התרחשו המאורעות הקשים, בזמן שהבנים והבנות סעדו כדרכם [רמב"ן, ביאור שטיינזלץ]. על פי התרגום, מדובר ביום תחילת השבוע, המציין את פתיחתו של סבב משתאות חדש [רמב"ן].
לציון העובדה שהמשתה נערך דווקא בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר ישנה משמעות דרמטית הנוגעת לעיתוי המדויק של האסון. מכיוון שהמשתה בבית הבכור פותח את מחזור הסעודות, עולה כי האסון התרחש בדיוק באותו יום שבו הקיפו ימי המשתה הקודמים, ואיוב העלה עולות כדי לכפר על ילדיו. עיתוי זה נועד להבהיר שהאסון לא התרחש בעקבות חטא קדום של הבנים, שכן באותו בוקר ממש הם נוקו וכופרו מכל עוון [מלבי"ם].
בחירת התזמון הזה לא הייתה מקרית, אלא פעולה מכוונת של השטן שנועדה להעצים את ההתמודדות הנפשית של איוב. מטרת השטן הייתה להקניט את איוב ולהביא אותו לידי כפירה וגידוף ה'. הוא הניח שכאשר איוב יבין שילדיו מתו דווקא ביום שבו טרח להקריב עבורם קורבנות ולטהר אותם, תתעורר בו זעקה פנימית על כך שמתו אף על פי שהיו נקיים מחטא, והדבר יגרום לו להישבר [מצודת דוד].