השיח בין ה' לשטן מעורר את השאלה מדוע ה' שואל מֵאַיִן תָּבֹא, והרי הכל גלוי וידוע לפניו. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהשאלה אינה נובעת מחוסר ידיעה, אלא מכללי נימוס ודרך ארץ; מכיוון שאין זה ראוי שהקטן יתחיל לדבר לפני הגדול, ה' פותח בשיחה כדי להעניק לשטן רשות לענות [רש"י, מצודת דוד]. המילה וַיַּעַן בתשובתו של השטן אינה משמעותה בהכרח מתן תשובה לשאלה, אלא לשון של קריאה ופתיחה בדברים [רלב"ג].
מנגד, יש המפרשים את שאלת ה' כבעלת משמעות פילוסופית. ה' מצביע על כך שהשטן, המייצג את כוח ההרס, אינו שוכן בעולמות העליונים, אלא עיקר עיסוקו ונוכחותו מוגבלים למציאות של העולם החומרי בלבד [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. גישה נוספת רואה בשאלה זו מהלך אסטרטגי מכוון של ה' שנועד להסיח את דעתו של השטן. ה' שואל את השטן היכן מצא מקום של חטא שבו יכול היה לשהות, במטרה לגרות אותו להיטפל לאיוב, ובכך למנוע ממנו לקטרג על עם ישראל, בדומה לרועה המשליך עז לזאב כדי להציל את יתר העדר [אלשיך].
בתשובתו, השטן מתאר את פעולתו: מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ. המילה מִשּׁוּט מוסברת כהליכה אנה ואנה, סיבוב וחיפוש. כפל הלשון של שיטוט והתהלכות נועד להדגיש כי השטן ערך חיפוש יסודי ומדוקדק בכל סתרי העולם כדי לבחון את מעשי בני האדם [אבן עזרא, מצודת ציון, רמב"ן]. השטן מדווח כי במהלך חיפושיו מצא שפע של פשעים וחטאים בקרב בני האדם, עד כדי כך שהוא יכול לטייל ולשוטט בעולם בנחת מבלי שאיש יחריד אותו, שכן כל בית נגוע בחטא ומארח אותו [מצודת דוד, אלשיך].
עם זאת, יש המוצאים בתשובת השטן היבטים נוספים. לפי דעה אחת, דברי השטן נאמרו דווקא מתוך כוונה חיובית לשם שמים; הוא מציין ששוטט בכל הארץ ולא מצא אדם צדיק כדוגמת אברהם, וזאת במטרה להזכיר לפני ה' את זכותו של אברהם [רש"י].
בנוסף, יש מי שמחלק את תיאור פעולתו של השטן לשני סוגים של הרס בעולם: המילה מִשּׁוּט מסמלת את האסונות המקריים והפתאומיים, כדוגמת מחלות או מלחמות הפוקדות את האדם, בעוד שהמילה וּמֵהִתְהַלֵּךְ, המורה על הליכה קבועה, מסמלת את ההרס התמידי וההכרחי, שהוא הכיליון והמוות הטבעי של כל יצור גשמי בסוף ימיו [מלבי"ם].