תגובתו המיידית של איוב לרצף הבשורות הקשות משלבת ביטויי אבל עמוקים לצד קבלה מוחלטת של הדין האלוהי. תחילת תגובתו, וַיָּקָם, נועדה כדי לברך את ה' בעמידה [מלבי"ם]. מיד לאחר מכן וַיִּקְרַע אֶת מְעִלוֹ, בגד שעטה על עצמו [מצודת ציון], מתוך צער ואבל [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. קריעת הבגד נעשתה ספציפית על אובדן בניו ובנותיו, כדין האבלים [מלבי"ם, אלשיך].
פעולתו השנייה הייתה וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ. הפרשנים מסכימים כי הכתוב מקצר, והכוונה היא לתלישת שיער הראש או לגזיזתו לאות אבל, שכן ראש נטול שיער נקרא "גזוז" [רמב"ן, אבן עזרא, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. משמעות המילה וַיָּגָז היא תלישה ועקירה [רש"י, מצודת ציון, מצודת דוד]. בעוד שקריעת הבגד הייתה על מות הבנים, תלישת השיער נעשתה על אובדן הרכוש, שכן קיים איסור מהתורה לעשות קרחה על מת, אך מותר לעשות זאת על אובדן ממון [מלבי"ם]. גישה נוספת רואה במעשה זה סמל להכנעת גאוותו, לאחר שהוכה על ידי הכשדים שהיו בזויים בעיניו בעבר [אלשיך].
בסיום הפסוק, איוב וַיִּפֹּל אַרְצָה, פעולה המקבילה לאש שפגעה בו ונפלה מן השמים אל הארץ [אלשיך], וַיִּשְׁתָּחוּ מול ה' [ביאור שטיינזלץ]. השתחוויה זו נועדה להדגיש את צדקתו, יראתו ותמותו יוצאת הדופן של איוב. גם לאחר שאיבד את כל עולמו, הוא אינו חדל מלהודות לבורא, מברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה, ומכיר בכך שכל המאורעות יצאו מאת ה' ולא מאת השליחים שביצעו אותם בפועל [מצודת דוד, תקות אנוש, אלשיך].