תגובתו של השטן מטילה ספק בעצם קיומה של צדקות אנושית טהורה, ובוחנת האם אדם מסוגל לעבוד את ה' ללא כל אינטרס. הטענה המרכזית היא שלא פלא שאיוב צדיק, שכן יש לו סיבות טובות מאוד לירוא מה' [ביאור שטיינזלץ]. המילה הַחִנָּם נאמרת בלשון של פליאה ותמיהה [רש"י], ושואלת האם ייתכן שאיוב ירא את ה' בחינם, מבלי שקיבל על כך שכר מראש [מצודת דוד].
טענה זו מציפה הבחנה מחשבתית מהותית לגבי המניע לעבודת ה'. כאשר אדם עובד את ה' וכובש את יצריו רק מתוך תקווה לקבלת שכר או מתוך פחד מעונש, עבודתו נחשבת לחומרית ולא לנפשית. הדבר משול לאדם שצם, לא מתוך רצון להתקדש ולהתנתק מהחומר, אלא מתוך אהבה עצמית ורצון לחסוך ממון. השטן טוען כי יראתו של איוב אינה נובעת מאהבת הטוב מצד עצמו באופן רוחני וטהור, אלא מבוססת על ציפייה לגמול או רצון להינצל מנזק [מלבי"ם]. גישה זו מפרקת את צדקתו של איוב לשני רבדים: מעשיו הטובים נעשים רק בגלל השפע הרב שהוענק לו, ואילו סורו מרע נובע אך ורק מפחד ממידת הדין והעונש, ולא מתוך אהבת ה' [אלשיך].
מתוך דברי השטן עולה כי אין להשוות את עבודת ה' מתוך רווח והצלחה לעבודתו מתוך צער ודוחק. אדם עשוי לבעוט בה' מתוך עושר ושלווה, או לחלופין לכפור בו מתוך ייסורים. לכן, השטן מבקש לבחון את איוב בשני המצבים [רמב"ן]. עם זאת, עצם העובדה שהשטן נאלץ לתקוף את מניעיו הנסתרים של איוב, ולא הצליח למצוא ולספר אפילו חטא או פשע ממשי אחד שעשה, מוכיחה דווקא את היותו צדיק גמור. הדבר מעיד כי הייסורים שיבואו עליו אינם עונש על מעשיו, בניגוד לטענות שיטיחו בו חבריו בהמשך [רמב"ן].
עצם הדו-שיח השמימי מעורר תהייה: מדוע שהשטן יבוא בטענות אל ה' על כך שהוא מתגמל אדם צדיק, וכיצד ייתכן שה' ישתכנע מדברי השטן ויסכים להרוס את חייו של איוב על לא עוול בכפו? קושי זה מוביל לתפיסה כי תיאור המעמד אינו כפשוטו, אלא משמש כמשל שנועד להעביר מסר עמוק, שכן במשלים מקובל להציג מציאות קיצונית ובלתי סבירה כדי לחדד רעיון [תקות אנוש].