הברכה המשפחתית שבה זכה איוב מוצגת כמושלמת ומאוזנת, ומהווה את היסוד להצלחתו ולמעמדו. המספרים המוזכרים בפסוק, שבעה ושלוש, אינם מקריים, אלא נחשבים למספרים המשובחים ביותר [חומת אנך]. המספר שבע מייצג כמות ממוצעת ומאוזנת של בנים, שאינה נוטה לריבוי מוגזם או למיעוט, ובזכותה נחשב איוב לאדם עשיר בבנים בקרב אנשי דורו [תקות אנוש].
חלוקת הילדים בין המינים מהווה אף היא ביטוי להצלחה. העובדה שמספר הבנים הזכרים היה כפול ויותר ממספר הבנות נחשבה לברכה מיוחדת [מצודת דוד], שכן ריבוי בנות לא נתפס כהצלחה שוות ערך לריבוי בנים [תקות אנוש]. בנים אלו הקיפו את איוב סביב שולחנו כשתילי זיתים, ושימשו לו כמגן וצינה [מלבי"ם].
דיוק במילת הפתיחה וַיִּוָּלְדוּ חושף רובד נוסף של חסד אלוהי. הכתוב לא בחר במילה "ויהיו", כפי שנכתב בהמשך לגבי רכושו, כדי להדגיש שאיוב לא חווה צער על מות צאצאים. כל הילדים שנולדו לו נותרו בחיים ועמדו לפניו בריאים ושלמים. בנוסף, הקדמת תיאור הילדים לתיאור הרכוש מלמדת כי זוהי הברכה החשובה והמרכזית ביותר שהעניק לו ה׳ [אלשיך].
מבחינה טקסטואלית, המילה וְשָׁלוֹשׁ נכתבת בכתיב מלא עם האות וי"ו בכתבי היד המדויקים של המקרא [מנחת שי].