מכת המחץ הראשונה בסדרת האסונות שפוקדת את איוב יוצאת לדרך. עיתוי האסון אינו מצוין במדויק, ללא ציון יום או שנה, כדי לרמז שהלקח הנלמד מסיפור זה תקף ורלוונטי לכל זמן [תקות אנוש]. מבחינה כרונולוגית, נראה כי אירוע זה התרחש במהלך סבב המשתאות השני של ילדי איוב, שכן ידוע שלאחר הסבב הראשון איוב כבר הספיק להקריב עבורם קורבנות [תקות אנוש].
המתקפה מתוארת במילים וַתִּפֹּל שְׁבָא. הפרשנים מסכימים כי אין מדובר בנפילה פיזית, אלא בלשון של התנפלות, חנייה צבאית ופשיטה פתאומית של מחנה או ממלכת שבא על רכושו של איוב, במטרה לבזוז ולקחת את כל הבהמות לעצמם [רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. גישה ייחודית המבוססת על התרגום מזהה את התוקפת באופן ספציפי כלילית, מלכת זמרגד [חומת אנך].
הפושעים לא הסתפקו בשוד הרכוש, אלא פגעו גם בצוות העובדים. המונח וְאֶת הַנְּעָרִים מתייחס למשרתיו של איוב, לשומרים, לרועים ולחורשים בשדה, ואינו מעיד בהכרח על גילם הצעיר [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. כל העובדים הללו נטבחו באכזריות.
מתוך כל ההפיכה שרד רק אדם אחד, והוא המבשר שעומד כעת מול איוב. המבשר היה אחד מאותם משרתים ששמרו על המקנה [רמב"ן]. המילה וָאִמָּלְטָה מבטאת הצלה והיחלצות מתוך הסכנה [רש"י, מצודת ציון]. עם זאת, הישרדותו לא נועדה להעניק לו חיים ארוכים, אלא הייתה בעלת מטרה אחת בלבד: לְהַגִּיד לָךְ. הוא ניצל אך ורק כדי להביא את הבשורה המרה, ומסורת חז"ל מלמדת שמיד לאחר שסיים למסור לאיוב את הדיווח על האסון, מת גם הוא [רש"י, מצודת דוד].