איוב, פרק א׳, פסוק כ׳

תגובתו המיידית של איוב לבשורות הקשות משלבת ביטויי אבל עם קבלה מוחלטת של הדין, כאשר תחילה וַיָּקָם כדי לברך את ה' בעמידה. מתוך צער על אובדן ילדיו וַיִּקְרַע אֶת מְעִלוֹ, הבגד שעטה על עצמו, ולאחר מכן וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ, כלומר תלש את שערותיו לאות אבל על אובדן רכושו וכסמל להכנעת גאוותו. לבסוף איוב וַיִּפֹּל אַרְצָה כהקבלה לאש שנפלה מן השמים, וַיִּשְׁתָּחוּ מול ה'. השתחוויה זו מדגישה את צדקתו ויראתו, שכן גם לאחר שאיבד את כל עולמו הוא מברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה, ומכיר בכך שהכול הגיע מאת ה' ולא מידי השליחים שביצעו זאת.