איוב פונה אל ה' ומשווה את יצירתו למלאכת קדר הלש גוש אדמה רך, ומבקש ממנו זְכׇר־נָא כִּי־כַחֹמֶר עֲשִׂיתָנִי. הוא תמה מדוע ה' מבקש להחריב את הגוף שיצר בעמל כה רב, במיוחד כאשר יצירת האדם מטיפה בבטן אמו מורכבת אף יותר מעיצוב אדמה. יתרה מזאת, מכיוון שהאדם נתון ביד ה' כחומר ביד היוצר, הרי שטבעו נקבע מראש ולכן אין הצדקה להענישו. למרות פלא היצירה, גורלו של האדם קבוע מראש וה' גוזר עליו וְאֶל־עָפָר תְּשִׁיבֵנִי, שכן לאחר שהגוף מתפרק בשעת המוות, העפר הוא השארית היחידה הנגלית לעין בקבר.
איוב, פרק י׳, פסוק ט׳
זְכׇר־נָ֭א כִּי־כַחֹ֣מֶר עֲשִׂיתָ֑נִי וְֽאֶל־עָפָ֥ר תְּשִׁיבֵֽנִי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.