איוב, פרק כ״ז, פסוק י״ד

גורל משפחתו של האדם הרשע עתיד להיות טראגי, וגם אִם־יִרְבּוּ בָנָיו הוא לא ישמח בהם, משום שהם מיועדים לְמוֹ־חָרֶב וימותו מיתה אלימה. הפגיעה תגיע גם לדור ההמשך, ובין אם מדובר בנכדים או בילדים קטנים, וְצֶאֱצָאָיו יסבלו ממחסור כה עמוק עד שלֹא יִשְׂבְּעוּ־לָחֶם וימותו ברעב, בעוד אלמנותיהם ישמחו על מותם ולא יבכו עליהם. איוב מתאר זאת כדי להוכיח שאינו נמנה עם הרשעים, אך במקביל דוחה את תפיסת רעיו לפיה עונש הרשע מתבטא בהכרתת זרעו לאחר מותו. לטענתו, פגיעה בילדים אינה פותרת את שאלת סבלו של הצדיק ואינה משקפת את חכמת ה', ולכן הוא מעדיף להודות בחוסר הידיעה האנושי מאשר להיאחז בהצדקות שגויות.