איוב, פרק כ״ז, פסוק ט״ו

בניו של הרשע שניצלו מאסונות קודמים, או שאריות גופו, יזכו למות מיתה טבעית ולקבורה ראויה מיד עם מותם, ולכן נאמר כי שְׂרִידָו בַּמָּוֶת יִקָּבֵרוּ. נשותיהם שנותרו אחריהם, וְאַלְמְנֹתָיו, מגיבות לאובדן בשתיקה ולֹא תִבְכֶּינָה. היעדר הבכי עשוי לנבוע מתחושת הקלה על כך שבעליהן זכו לקבורה ולא מתו מיתה משונה, או מתוך שלווה כלכלית בזכות ההון הרב שהבטיח את עתידן. מנגד, ייתכן שהשתיקה נובעת ממציאות טראגית שבה האלמנות טרודות בהישרדותן תחת שוביהן האוסרים עליהן לספוד, או שהן נמנעות מבכי מתוך התחשבות כדי שלא לשבור את ליבו של החולה ברגעיו האחרונים.