איוב, פרק כ״ז, פסוק א׳

לאחר הפוגה בוויכוח, כאשר איוב רואה שחבריו השתתקו ואין להם דברי חכמה להסביר את מצבו, וַיֹּסֶף אִיּוֹב להרים את קולו וַיֹּאמַר את המשך תוכחתו. הוא בוחר שְׂאֵת מְשָׁלוֹ, כלומר לשאת דיבור מליצי בעל לקח המשולב בדימויים, כדי לזעוק על חוסר הצדק שבו צדיקים סובלים ורשעים שלווים. דרך דברים אלו הוא מבהיר שדרכי המשפט של ה' נסתרות, וכל שנגלה לאדם הוא הצורך לירא ממנו ולסור מרע, מבלי להבין את הסיבות לשכר ולעונש. מנגד, יש הסבורים כי המילה מְשָׁלוֹ אינה מתייחסת לדימויים נקודתיים בנאום, אלא באה לרמוז שסיפורו של איוב מתחילתו ועד סופו אינו אלא משל.