אדם רשע עשוי לאסוף רכוש עצום במהלך חייו, אך הצלחתו החומרית היא זמנית בלבד. התיאור ממחיש את שפע הנכסים שהרשע אוגר באמצעות שני סמלי עושר מרכזיים: כסף ובגדים, תוך השוואתם לחומרים המצויים בטבע בשפע רב.
הפועל יִצְבֹּר משמעותו לאסוף, להערים ולעשות לערימה גדולה [מצודת ציון]. הדימויים כֶּעָפָר וכַחֹמֶר באים להדגיש את הכמות העצומה של הרכוש, שכן אלו חומרים המצויים בהרים ובטבע לרוב ונגישים לכל אדם [ביאור שטיינזלץ]. רוב הפרשנים מסכימים כי תיאור זה בא להדגיש את חוסר התוחלת שבעושר זה. גם אם הרשע יצליח לאסוף כסף רב כעפר ולהכין לעצמו בגדים מרובים כחומר, בסופו של דבר הנכסים הללו לא יישארו בידיו או בידי ילדיו. הצדיקים והנקיים מחטא הם אלו שיירשו את עמלו, ילבשו את בגדיו ויחלקו ביניהם את כספו, בעוד שהרשע עצמו יאבד את חייו ואת עושרו כהרף עין [מלבי"ם, תקות אנוש].
גישה שונה מצביעה על כך שהדברים אינם עוסקים בהכרח באנשים שגזלו ועשקו, אלא בכאלו ששקועים לחלוטין בהנאות העולם הזה וזונחים את העיסוק הרוחני. לפי פירוש זה, ישנה חלוקה של רודפי החומר לשני סוגים: אלו התאבים לכסף ואלו התאבים למותרות וללבוש מפואר. הדימוי כֶּעָפָר רומז לכך שאותו אדם אוסף את כספו בדרכי היתר, ממש כשם שעפר הארץ הוא הפקר וכל אדם רשאי לקחת ממנו. לגבי המילה וְכַחֹמֶר, אין הכוונה כאן לאדמה או לטיט, אלא לגופו הפיזי של האדם. כלומר, האדם יכין לעצמו מַלְבּוּשׁ שיתאים במדויק למידותיו ולצורת גופו ("החומר" שלו) כדי להתנאות בו, ולא מתוך מטרה להטיל אימה על הבריות. חטאם היחיד של אנשים אלו הוא התמקדותם הבלעדית בעולם החומרי וזניחת התורה והמצוות [אלשיך].