הישגיו החומריים של האדם הרשע נראים על פני השטח יציבים ובטוחים, אך לאמיתו של דבר הם ארעיים ושבריריים וסופם לקרוס. רעיון זה מומחש באמצעות שני דימויים מעולם הטבע והחקלאות.
הדימוי הראשון עוסק באמירה בָּנָה כָעָשׁ בֵּיתוֹ. העָשׁ הוא מין תולעת [מצודת ציון, רמב"ן], והפרשנים מציעים מספר דרכים להבין את טיבו של אותו "בית" שהיא בונה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר במבנה חסר יציבות שאינו מחזיק מעמד. יש המפרשים כי זהו חור שהתולעת חופרת ואינו מתקיים לאורך זמן [רש"י], ויש המדייקים כי מדובר בפקעת הדקה והעדינה שהעש בונה לעצמו כגולם. ברגע שהעש יוצא מן הפקעת, הרוח נושאת אותה והיא נעלמת [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. הנמשל הוא שביתו של הרשע ייהרס בקלות [מצודת דוד], ולא יעניק לו הגנה או יציבות, בפרט לאחר מותו כשהמבנה שבנה יכלה וייחרב [רמב"ן, מלבי"ם].
מנגד, ישנה גישה לשונית השונה בתכלית, הקושרת את המילה כָעָשׁ לשורש ע.ש.ה, כלומר מבנה שנעשה כדי לעמוד באופן זמני [אבן עזרא]. זווית נוספת מציעה שכשם שהעש ניזון ואוכל בגדים של אחרים, כך הרשע בונה את ביתו ומתפרנס מניצול ומאכילת רכוש הזולת [אלשיך].
הדימוי השני, וּכְסֻכָּה עָשָׂה נֹצֵר, מחזק את רעיון הארעיות. המילה נֹצֵר מתפרשת כשומר [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הדימוי מדמה את נכסי הרשע לסוכה שבונה שומר הכרם או התאנה כדי לשבת בה [רש"י, מצודת דוד]. סוכה זו נבנית מראש כמבנה עראי לזמן קצר בלבד, ומיד עם סיום בציר הענבים היא נותרת שוממה ונהרסת [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
בניגוד לרוב הפרשנים שרואים בסוכה מבנה חקלאי פשוט, יש המפרשים את הסוכה כמעין חומת מגן שנועדה לשמור על האדם בלילה [אבן עזרא]. גישה רעיונית אחרת ממשילה את הסוכה למלבושי היוקרה של הרשע. כשם שהשומר בונה סוכה בכרם כדי שעצם קיומה יטיל אימה על הבאים אל הכרם שיחשבו שיש בתוכה שומר מאיים, כך הרשע עוטה על עצמו לבוש יקר ומרשים כדי שכל רואהו ייתן אל לבו לירא מפני האדם הנמצא בתוך הלבוש, אף על פי שזהו רק מעטה חיצוני [אלשיך].