מפלתו של הרשע מתרחשת באופן פתאומי ומוחלט, כאשר אסונות רודפים זה את זה ללא הרף ומותירים אותו חסר אונים. עונש זה פוגע בו ישירות בעודו בחיים, בניגוד לעונשים הפוגעים רק ברכושו או בצאצאיו לאחר מותו [מלבי"ם].
הפרשנים נחלקו בביאור המילה בַּלָּהוֹת. הגישה המרכזית היא שמדובר באימה, חרדה ופחדים עזים [מצודת ציון, שטיינזלץ], בעוד גישה אחרת מפרשת כי מדובר בשדים ומזיקים [רש"י, שטיינזלץ]. אימה זו מכה בו כַמַּיִם. דימוי זה מתפרש בשני אופנים משלימים: מצד אחד, הפחדים תוקפים אותו בפתע פתאום, כדרכם של נהרות העולים לפתע על גדותיהם [אבן עזרא]. מצד שני, הם באים ברצף תכוף, בזה אחר זה וללא כל הפסקה, כשטף מים שאינו עוצר [מצודת דוד, רלב"ג, רמב"ן]. יש המקשרים בהלה זו לרגע שבו העשיר פוקח את עיניו ומגלה שכל עושרו נגזל ממנו על ידי האנשים שאותם עשק בעבר [רמב"ן].
תיאור הפחד מגיע לשיאו במילים לַיְלָה גְּנָבַתּוּ סוּפָה. כפשוטו, סערה פתאומית חוטפת אותו באישון לילה [מלבי"ם, שטיינזלץ] ומשליכה אותו אל ביזיון וחרפה [רש"י]. אולם, יש המסבירים זאת באופן פסיכולוגי כתיאור של מנוסה: מרוב פחד ובהלה, הרשע אינו מסוגל להישאר בביתו עד שיעלה אור היום, והוא נס על נפשו במהלך הלילה כאילו רוח סערה גנבה אותו מתוך ביתו [מצודת דוד].
לפי גישה נוספת, סדר האירועים בפסוק הפוך מהסדר הכרונולוגי: תחילה מכה בו הסופה הגונבת אותו בלילה כגנב, ורק לאחר מכן ממשיכות להשיג אותו הצרות והבלהות הרבות כמים נגרים [אלשיך].