עמלו של הרשע באגירת רכוש ונכסים עולה בתוהו, שכן פירות עמלו מיועדים בסופו של דבר להגיע לידיהם של אנשי אמת. הרשע אמנם אוסף ויָכִין לעצמו בגדים ורכוש, אך בפועל צַדִּיק יִלְבָּשׁ אותם, ואת הכסף שצבר הרשע – אדם נָקִי יַחֲלֹק ויקבל [ביאור שטיינזלץ].
תהליך זה של העברת העושר מתרחש לאחר מותו של הרשע, כך שנחלתו אינה נשארת לבניו [רמב"ן], או אף בחייו, כדי להראות שפעמים רבות הצדיק מצליח יותר מהרשע, וממילא אין טעם לבחור בדרך הרשע [מצודת דוד]. ה' הוא שמחלק את כספו של הרשע לאדם הנקי [רש"י], וכך הנקי זוכה למשול בנכסים, לפזר אותם ולחלקם כפי שנראה לו לנכון, תחת הרשע שרק אגר אותם [רלב"ג, מצודת דוד].
יש המחלקים בין שני חלקי הפסוק ומסבירים את ההבדל בין "צדיק" ל"נקי", ובין בגדים לכסף: הצדיק הוא מי שמעשיו הטובים גלויים, ולכן הוא יורש את הבגדים שהם דבר חיצוני וניכר לעין. לעומתו, הנקי הוא מי שטהור בסתר, ולכן הוא מקבל את הכסף, שאין בו סימני היכר מובהקים והוא נסתר יותר מן העין [מלבי"ם].
שאלה העולה מן הפסוק היא כיצד יכולים הצדיק והנקי ליהנות מרכוש שאסף הרשע. גישה אחת מסבירה שהמילים כֶסֶף נָקִי מלמדות שהכסף עצמו נעשה טהור ומותר לשימוש עבור הצדיק, משום שחלו בו כללים של ייאוש הבעלים המקוריים ושינוי רשות [חומת אנך]. גישה אחרת מפרשת שהפסוק עוסק ברשע שאסף את רכושו ללא כוונה רעה או איסור מפורש, ולכן הצדיק והנקי יכולים לזכות בו ולשמוח בו כדין [אלשיך].