איוב, פרק כ״ז, פסוק ו׳

איוב עומד בתוקף על תמותו המוסרית ומצהיר כי בְּצִדְקָתִי הֶחֱזַקְתִּי וְלֹא אַרְפֶּהָ, שכן הוא מתמיד בעשיית הטוב ומסרב להודות בשקר שהיה רשע רק כדי להחניף לרעיו. הוא מוסיף כי לֹא־יֶחֱרַף לְבָבִי, כלומר לבו לעולם לא יביא עליו חרפה ובושה, משום שהוא מעולם לא סטה מדרך הישר או נסוג לאחור אל עבר הרשע. הנהגה טהורה זו אפיינה אותו מִיָּמַי, לאורך כל ימי חייו, כך שגם באחריתו הוא ניצב בשלמות פנימית ומעשיו אינם מעוררים בו כל בושה.