איוב, פרק ד׳, פסוק י״ב

אליפז מתאר התגלות נבואית מסתורית שחווה בלילה בנוגע לסודות ההשגחה וצדקת ה' בעולם. הוא מעיד כי וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב, כלומר המסר האלוהי הגיע אליו בהסתר, בחטף ובדממה, כפי שנבואה מופיעה אצל נביאי אומות העולם באופן עקיף ולא ממקור ישיר וגלוי. בשל אופייה החמקמק של ההתגלות הוא מודה כי וַתִּקַּח אָזְנִי שֵׁמֶץ מֶנְהוּ, שכן הוא הצליח לקלוט ממנו רק קמצוץ קטן וחלקי של הבנה. החזון הופיע כחידה מעורבת בדמיונות, ואוזנו לא הייתה מסוגלת להכיל את החלקים הנשגבים ביותר של דבר ה'. הודאה כנה זו במגבלותיו נועדה לעורר את אמונו של איוב, כדי שיקשיב לאותו רסיס מידע המלמד כי ה' פועל בצדק גמור גם כאשר מעשיו נסתרים מעיני בשר ודם.