שלמותו המוחלטת של ה' משתקפת מתוך חסרונם של משרתיו, שכן שום נברא אינו מושלם ועצמאי לחלוטין. הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין, כלומר ה' אינו בוטח בצדיקים בשר ודם שלא יחטאו, או שאינו סומך על משרתיו השמימיים שיבינו את סודותיו, ולמעשה אין להם כל קיום או כוח פעולה ללא עזרתו המתמדת. מתוך כך וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה, שכן הוא מוצא אפילו במלאכים הרוחניים סכלות ופגם ביחס לאינסופיותו. גישה שונה מפרשת את המילה תָּהֳלָה כאורה, ומסבירה שמילת השלילה מתחילת הפסוק תקפה גם כאן: ה' אינו שם במלאכיו אור והשגה הנובעים מעצמותם, אלא כל הבנתם מוענקת להם אך ורק מאיתו.
איוב, פרק ד׳, פסוק י״ח
הֵ֣ן בַּ֭עֲבָדָיו לֹ֣א יַאֲמִ֑ין וּ֝בְמַלְאָכָ֗יו יָשִׂ֥ים תׇּהֳלָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.