איוב, פרק ד׳, פסוק י״ט

אם במלאכים עליונים נמצא חיסרון, אַף קל וחומר שכך הדבר בבני אדם, שהם שֹׁכְנֵי בָתֵּי־חֹמֶר, כלומר נפשות השוכנות בגוף גשמי שברירי שנידון לקבר. קיום זה, אֲשֶׁר־בֶּעָפָר יְסוֹדָם, נוצר מחומריות ירודה שעתידה לשוב לעפר, ומונע מהאדם להשיג את שלמותו של ה'. גורמים שונים יְדַכְּאוּם ומשברים את האדם, החל מחולשת החומר ופגעי החיים, ועד לייסורים מאת ה' שנועדו לעוררו לתשובה. שבריריות זו ניכרת כשהאדם כלה ונשחת לִפְנֵי־עָשׁ, כלומר בקלות רבה על ידי חרק קטן ורימה, כאשר תהליך הכיליון והדיכוי מלווה אותו עוד בטרם יגיע לקברו, וכל עוד הוא חי תחת כוכבי השמיים.