איוב, פרק ד׳, פסוק ג׳

בעברו, איוב שימש כמנהיג רוחני אשר יִסַּרְתָּ רַבִּים, כלומר הדריך והוכיח את אלו שהתלוננו על סבלם, ולימד אותם לקבל את ייסוריהם מאת ה' בשמחה. באותם ימים הוא נהג לעודד אנשים קשי יום, וכאשר פגש וְיָדַיִם רָפוֹת המבטאות חולשה ורפיון באמונה, ידע כיצד תְּחַזֵּק אותם ולהרגיע את פחדם ממידת הדין. מטרת הדברים היא להציב מול איוב מראה ביקורתית, שכן כשהיה בריא ידע לדרוש מאחרים, אך כעת כשהרעה נוגעת בו אישית הוא שוכח את ניחומיו ונשבר. מנגד, יש המפרשים את הפסוק על מצבו בהווה, ולפיהם איוב משמש כעת מוסר השכל לציבור, הרואה כי יראת השמים שלו בעבר נבעה רק מציפייה לשכר, ודווקא נפילתו מצדיקה את דין ה' ומונעת כפירה.