איוב, פרק מ׳, פסוק ה׳

איוב ניצב נכנע מול התגלות ה' ומצהיר על נסיגתו מטענותיו הקודמות. באומרו אַחַת דִּבַּרְתִּי, הוא מודה כי דיבר מעט או שאמר אמירה אחת יותר מדי, ועל כן הוא מקבל על עצמו שתיקה מוחלטת וְלֹא אֶעֱנֶה עוד. אמירה זו מכוונת לטענותיו הקשות בעבר, כגון המחשבה שהעולם הופקר למזל או שה' מכלה צדיק ורשע כאחד. כאשר הוא מציין וּשְׁתַּיִם, הוא רומז לשאלותיו הכפולות והנוקבות על ייסורי הצדיק ושלוות הרשעים. כעת, מתוך יראת ה', הוא מתחייב לקבל את הדין וְלֹא אוֹסִֽיף להתווכח או לדרוש תשובות.