תגובתו של איוב להתגלות האלוהית מלווה בתחושת שפלות עמוקה מתוך הכרה באפסותו אל מול ה'. במענהו, וַיַּעַן אִיּוֹב, הוא מודה שאין לו מה להשיב ובוחר לשתוק ולסגת מטענותיו על סבל הצדיקים, שכן ספק זה כבר יושב. עם זאת, אף שהוא מצהיר ומוסיף וַיֹּאמַר כי לא ימשיך להתווכח, הוא עדיין ממתין להסבר על שאלתו השנייה הנוגעת להצלחת הרשעים. תופעה זו טרם הוסברה, והיא מעוררת בו תהייה האם מדובר בפגם בהשגחה או במגבלה של המערכת השמימית להעניק גמול מדויק לכל אדם.
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.