תמונה עזה ומופלגת של חיה עצומת ממדים בעלת צמא בלתי נדלה עולה מן הדברים, תוך שימוש במליצה וגוזמה כדי להמחיש את כוחה המבעית ואת כמויות המים האדירות שהיא צורכת [תקות אנוש, מצודת דוד]. מוקד התיאור הוא באופן שבו החיה שותה מן הנהר ובהתמודדותה עם סביבתה.
הפרשנים מציעים מספר כיוונים מרכזיים להבנת המילים בְּעֵינָיו יִקָּחֶנּוּ. הגישה הראשונה קושרת את המילה לחוש הראייה או לאיברי הראייה. לפי גישה זו, החיה מביטה בנהר ונדמה לה שתוכל לשתות את כולו [אבן עזרא, רלב"ג], או שהיא גומעת בלגימה אחת כמות מים כמלוא ראיית עיניה [אלשיך, תקות אנוש]. יש המפרשים כי מרוב צמא, החיה משקעת את כל ראשה בתוך הנהר עד גובה עיניה [רמב"ן]. לעומת זאת, גישה שניה מפרשת את המילה בְּעֵינָיו מלשון מעיין מים. כלומר, החיה שואבת ובולעת את כל מי הירדן עד למקורותיו ולמעיינות הנובעים שלו [מצודת דוד, מצודת ציון, מלבי"ם]. גישה שלישית וייחודית מנתקת את התיאור מפעולת השתייה של החיה, ומסבירה כי ה' הוא זה שלוקח את החיה ולוכד אותה רק על ידי כך שהוא מביט בה, מה שגורם לה לרעוד מאימתו [רש"י].
המשך הפסוק, בְּמוֹקְשִׁים יִנְקָב־אָף, מתאר את תוצאת השתייה האדירה, כאשר המילה בְּמוֹקְשִׁים מתפרשת כאבני נגף ומכשולים בקרקעית הנהר, או לחלופין ככלי ציד ורשתות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמתוך תשוקתה לשתות את הנהר עד תומו, החיה משפילה את פיה עד לקרקעית הנהר. בשל חוסר המים, אפה נחבט וננקב מהאבנים והמכשולים שעל הקרקעית [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, רמב"ן, רלב"ג, אלשיך]. פירוש נוסף מציע כי החיה פותחת ומרחיבה את נחיריה כדי לשאוף אוויר ומים בעוצמה כה רבה, עד שהדבר נראה כאילו אפה מנוקב במכשירים [אבן עזרא, רמב"ן].
מנגד, יש המפרשים כי החיה אינה נפגעת מהמוקשים, אלא אפה עצמו הופך למוקש; כשהיא פותחת את נחיריה, היא שואבת ולוכדת בתוכם את כל שאר בעלי החיים שבנהר [מלבי"ם, תקות אנוש]. לבסוף, קיימת דעה המפרשת את הפסוק כולו כשאלת תמיהה כלפי האדם: האם יעלה על הדעת שאדם יוכל לצוד חיה אדירה זו כפי שהוא צד דגים רגילים, ולנקוב את אפה בקרסי ציד? [רלב"ג].