עוצמתו האדירה של הבהמות עומדת בניגוד מפתיע לתזונתו הצמחית ולהשפעתו השלווה על סביבתו. הפרשנים מסכימים כי המילה בוּל משמעותה יבול או צמחיית האדמה.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שההרים מצמיחים ומספקים ליצור זה שפע של מזון, ולכן כוחו כה רב והוא לעולם אינו סובל ממחסור [מצודת דוד, רמב"ן, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. כמות המזון שהוא צורך היא אדירה, והוא רועה ואוכל בכל יום את התבואה של אלף הרים [רש"י, אלשיך]. דעה שונה מעט מציעה כי ייתכן שבני אדם המכירים את מקומו, או בעלי חיים אחרים, הם אלו שנושאים ומביאים לו את המזון [תקות אנוש].
מתוך תזונתו הצמחית נובעת התנהגות שאר הבריות סביבו. וְכָל־חַיַּת הַשָּׂדֶה יְשַׂחֲקוּ־שָׁם – מאחר שטבעו שנקבע על ידי ה' הוא לאכול צמחייה ולא לטרוף, החיות אינן יראות מפניו. הן יכולות לשחק בבטחה במקום מרבצו, למרות כוחו העצום [מצודת דוד, רלב"ג, רמב"ן, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. יתרה מזאת, גם חיות טורפות הנמצאות בהרים אלו אינן מעיזות להתקומם נגדו, אלא משחקות לפניו [אלשיך].
מנגד, קיימת גישה פרשנית הרואה בפסוק תיאור של סכנה והרס פוטנציאליים. לפי כיוון זה, אילו הבהמות היה מגיע למקומות יישוב, הוא היה משחית את כל התבואות, מרעיב את העולם, וגורר עמו חיות נוספות להחריב את הארץ [אלשיך]. לפיכך, השמדת הבהמות תביא רווח גדול: ההרים יוכלו לשאת את יבולם עבור ה', והחיות יוכלו סוף סוף לשחק שם בנחת, שכן כעת הן נאלצות לברוח מפני אימתו [מלבי"ם].