עוצמתו הפיזית של בעל החיים האדיר ניכרת לא רק בגודל איבריו, אלא גם בגמישותם, בכוחם ובחיוניות המתפרצת שלו. תיאור זה מתמקד באזור חלציו, ומציג תמונה של כוח פריון מתפרץ.
המילה יַחְפֹּץ זכתה למספר גישות פרשניות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאות צד"י מתחלפת באות זי"ן, כך שהמשמעות היא מלשון חיפזון ומהירות. לפי פירוש זה, החיה מניעה ומנענעת את זנבה העצום במהירות ובקלות [מצודת דוד, מצודת ציון, רלב"ג, רמב"ן, ביאור שטיינזלץ]. גישה אחרת קושרת את המילה לשורש ח.פ.צ, כלומר החיה מניעה את זנבה לכל צד שתחפוץ ותרצה, מבלי שהדבר יכבד עליה [תקות אנוש, רמב"ן]. מנגד, יש המפרשים את המילה מלשון קישוי והעמדה, כלומר הזנב מתקשה ונעשה נוקשה כעץ [רש"י, אבן עזרא], כאשר [אבן עזרא] שולל לחלוטין את הקשר למילה "חפץ". פירוש נוסף, המובא בשם התרגום, גורס כי משמעות המילה היא כפיפה [רמב"ן]. גישה ייחודית מציעה כי המילה מתארת התעוררות של תאווה וחשק מיני, כאשר זְנָבוֹ משמש ככינוי בלשון נקייה לאיבר הרביה של החיה [מלבי"ם].
בין אם מדובר בזנב ממש ובין אם באיבר אחר, הוא מתואר כעבה, עצום ואדיר כְמוֹ־אָרֶז, אשר למרות גודלו נע ברוח [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים פה אחד כי המילה פַחֲדָו פירושה אשכים. משמעות זו נלמדת מתוך התרגום הארמי למונח המקראי "מרוח אשך" מספר ויקרא [רש"י, מצודת ציון, רמב"ן, אבן עזרא, מלבי"ם]. גידי האשכים הללו מתוארים במילה יְשֹׂרָגוּ, שמשמעותה הסתעפות, השתרגות והסתבכות. הגידים עבים ובולטים, ונדמים כגדילים קלועים או כענפים וסעיפים של אילן [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
תיאור פלסטי זה של איברי הרביה והגידים המסורגים בא ללמד על טבעה של החיה; אין מדובר ביצור קר, אלא בבעל חיים מלא חום פנימי וחיוניות, שכוחו הרב בא לידי ביטוי ביכולת ההולדה העוצמתית שלו [אלשיך].