הפסוק ממחיש את חוסר האפשרות ללכוד את הלווייתן באמצעים המשמשים לציד דגים רגילים. הפרשנים מסכימים כי בשל כוחו העצום של יצור זה, תחבולות וכוח פיזי לא יועילו נגדו [מצודת דוד], ואין אפשרות לנהוג בו כפי שנוהגים בבעלי חיים קטנים ונוחים [מלבי"ם].
הפסוק משתמש במונחים מעולם הדיג כדי לתאר מציאות זו. המילה תִּקֹּב משמעותה תנקוב [רש"י, רלב"ג, תקות אנוש]. המילים אַגְמֹן ו-חוֹחַ מתארות כלי ציד שבהם משתמשים דייגים [מצודת ציון]. באשר למהותם המדויקת של כלים אלו, קיימות מספר גישות בקרב המפרשים:
הגישה המרכזית מפרשת כי מדובר בקרס כפוף העשוי מברזל, הדומה בצורתו לצמח מים כפוף, שנועד לשלוף את הדג מן המים [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש הסבורים כי מדובר במכשיר ציד העשוי ממש מצמח הגומא או מקוץ טבעי חד שבעזרתם צדים דגים קטנים [מלבי"ם, אבן עזרא, רלב"ג]. גישה שונה מציעה כי ה-אַגְמֹן אינו משמש לציד עצמו, אלא הוא קנה קש עבה שמוכרי הדגים נוהגים להשחיל בנחירי הדג כדי לשאת אותו בנוחות לאחר שניצוד [תקות אנוש].