איוב מגיע להכנעה מוחלטת אל מול גדולת ה', ומכריז הֵן קַלֹּתִי מתוך הכרה באפסותו ובקלות דעתו כשהטיח תלונות כלפי מעלה. ההתגלות האלוהית מוכיחה לו שהעולם מתנהל בהשגחה פרטית מדויקת, ושאלותיו על ייסורי הצדיק מתבטלות לאור הבנת סודות כמו עולם הבא או גלגול נשמות. משום כך הוא שואל מָה אֲשִׁיבֶךָּ, שכן הוא חש כלא כלום ואין לו שום טענת נגד כדי לסתור את דברי ה'. כאות לענווה ולקבלת הדין הוא מוסיף יָדִי שַׂמְתִּי לְמוֹ פִי, כלומר על פי, כפעולה פיזית של עצירת שטף טענותיו ושתיקה מוחלטת.
איוב, פרק מ׳, פסוק ד׳
הֵ֣ן קַ֭לֹּתִי מָ֣ה אֲשִׁיבֶ֑ךָּ יָ֝דִ֗י שַׂ֣מְתִּי לְמוֹ־פִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.