איוב, פרק מ׳, פסוק ו׳

למרות שתיקתו של איוב לאחר ההתגלות הראשונה, וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב פעם נוספת וַיֹּאמַר את דבריו, משום שאיוב טרם התוודה בפירוש על תלונותיו ועדיין החזיק בדעתו שהוא אדם חכם. לאחר שהציג תחילה את כוחו בבריאה, ה' פונה כעת להוכיח את איוב ישירות על כך שהרשיע את בוראו כדי להצדיק את עצמו, ומספק לו תשובה ממוקדת על שאלת ייסורי הצדיקים. התגלות זו מתרחשת מִן סְעָרָה, הנכתבת הפעם ללא ה"א הידיעה כדי להראות שזוהי סערה חלשה ורגועה יותר מזו שהופיעה קודם לכן, ושהמסך הנבואי שהפריד ביניהם הוסר ברובו. כמו כן, המילה רומזת לדקדוק בדין כחוט השערה, ומלמדת שה' שופט את חסידיו בדיוק משתנה לפי מדרגתם, באופן שהשכל האנושי אינו יכול להבין עד תום.