איוב, פרק מ״ב, פסוק י׳

ה' הופך את ייסוריו של איוב לברכה כאשר הוא מוחל על עלבונו ובוחר להתפלל בְּעַד רֵעֵהוּ, מילה המופיעה בלשון יחיד ומלמדת שהתפלל על כל חבר באופן אישי, או במיוחד על אליפז שהרבה לבקרו. בזכות סלחנות זו התהפכה מידת הדין לרחמים, ווַיהֹוָה שָׁב אֶת־שְׁבוּת אִיּוֹב והשיב לו את משפחתו ורכושו, בין אם על ידי הענקת ילדים חדשים והחזרת הרכוש הגזול, ובין אם על ידי שחרור משפחתו וקנייניו המקוריים שהוסתרו באשליה של שבי בידי השטן. לאחר החזרת המצב לקדמותו, וַיֹּסֶף יְהֹוָה אֶת־כָּל־אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה וכפל את עושרו ההתחלתי. עם זאת, רק הרכוש הוכפל ולא מספר הילדים, משום שלאיוב הייתה אחריות עקיפה לגורלם בכך שלא מנע מהם לערוך משתאות תדירים.