כשם שעבד מצפה לסיום עבודתו, כֵּן ממתין איוב שהזמן יחלוף, אך הציפייה עצמה הופכת למקור של סבל. בין אם ייסורים אלו ניתנו לו כנחלה מן השמים ובין אם הם תוצאה של תקוותיו המכזיבות להקלה, הוא מתאר כי הָנְחַלְתִּי לִי תקופות של יַרְחֵי־שָׁוְא, שהם חודשים ריקים מכל טובה ומלאי הבל. הסבל אינו פוסק גם בחשכה ומביא עמו וְלֵילוֹת עָמָל, שכן בניגוד לדרך הטבע שבה השינה מעניקה מנוחה, כאבו מבהיל אותו בשנתו והוא רק מייחל לקום ממיטתו. לילות קשים אלו מִנּוּ־לִי, כלומר זומנו והופקדו עליו ישירות מאת ה', או שהם תוצאה נגררת של אותם חודשים ריקים.
איוב, פרק ז׳, פסוק ג׳
כֵּ֤ן הׇנְחַ֣לְתִּי לִ֭י יַרְחֵי־שָׁ֑וְא וְלֵיל֥וֹת עָ֝מָ֗ל מִנּוּ־לִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.