מתוך ייסוריו הקשים איוב שואל את ה' וּמֶה, כלומר מדוע הוא אינו ממהר למחול לו, ומה בכלל הערך של חטאי אדם חולף שראוי להקפיד עליהם כך. הוא מבקש שה' יסלח לו, תִשָּׂא פִשְׁעִי וכן וְתַעֲבִיר אֶת־עֲוֺנִ֥י, תוך שהוא מדגיש את פשעי מרידתו ותלונותיו על פני עוון של כפירה שבו היה בטוח שלא חטא. איוב מתחנן למחילה ולהקלה בסבלו בעודו בחיים, שכן כִּי־עַתָּה לֶעָפָר אֶשְׁכָּב, כלומר בקרוב ימות וייקבר. הוא מזהיר שאם ה' ימתין כדי לגמול לו טוב או יחכה לזמן תחיית המתים, התוצאה תהיה שוְשִׁחַרְתַּנִי, ה' יחפש וידרוש אותו, אך הוא כבר יהיה במצב של וְאֵינֶנִּי, שכן הוא יאבד מן העולם.
איוב, פרק ז׳, פסוק כ״א
וּמֶ֤ה ׀ לֹא־תִשָּׂ֣א פִשְׁעִי֮ וְתַעֲבִ֢יר אֶת־עֲוֺ֫נִ֥י כִּֽי־עַ֭תָּה לֶעָפָ֣ר אֶשְׁכָּ֑ב וְשִׁ֖חַרְתַּ֣נִי וְאֵינֶֽנִּי׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.