מתוך עייפות עמוקה מייסוריו הבלתי פוסקים, איוב נאחז בתקווה נואשת למצוא מעט מנוח בחסות הלילה. הוא מייחל שהשינה תעניק לו מפלט זמני, תשכיח ממנו את צרותיו ותקל על כאבו, בדומה למנוחה שמוצאים שאר בני האדם בסוף יום עמלם.
הפרשנים עומדים על משמעות המילים בפסוק כדי להבהיר את כוונתו. ערשי וכן משכבי הם מונחים המציינים מיטה, כאשר יש המחלקים ביניהם ומסבירים כי ערשי מתייחס ספציפית למיטה המיועדת לחולים וחלשים, ואילו משכבי הוא מונח כללי יותר [מלבי"ם]. המילה בשיחי מפורשת כצער, כאב וסיפור התלאות והקשיים [רלב"ג, מצודת ציון].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאיוב קיווה שמיטת הלילה תסייע לו להתמודד עם סבלו, אך קיימות מספר דרכים להבנת הביטוי ישא בשיחי משכבי:
גישה אחת מפרשת זאת כנשיאה בעול. איוב ייחל שמשכבו יהפוך כביכול לשותף, יסבול וישא עמו את המשא הכבד של כעסו וצערו [רמב"ן, תקות אנוש], וכך יוכל סוף סוף להימנע מלהשמיע את תלונותיו [רש"י].
מנגד, יש המפרשים את המילה ישא מלשון אש ולהבה. לפי הבנה זו, איוב קיווה שמשכב הלילה יבער ויכלה לחלוטין את צערו [מצודת דוד, מצודת ציון].
פירוש אחר לוקח את המילה ישא לכיוון של נשיאת קול ודיבור. איוב חשב שמיטת חוליו תדבר בעדו, כלומר, שהמבקרים שיראו אותו שרוע על ערש דווי ימליצו עליו טוב וידברו בשמו, כך שהוא עצמו לא יצטרך להתאמץ ולהתלונן [מלבי"ם].
גישה נוספת, פיזית וציורית יותר, מסבירה כי מרוב סערת הנפש, הצעקות וההתהפכויות של איוב על משכבו, המיטה עצמה מתרוממת ונישאת מעלה [תקות אנוש].
לצד פירושים אלו, קיימת גם גישה רוחנית ייחודית הרואה במילה משכבי רמז לנשמתו של האדם השוכבת בחיקו. לפי פירוש זה, איוב קיווה שבעת שנתו תעלה נשמתו השמימה, וה' הוא זה שיישא את תלונתו, ינחם את נשמתו, ויעניק לו חלומות טובים ומנחמים [אלשיך].
בסופו של דבר, כפי שמציינים חלק מן המפרשים, תקוותו זו של איוב להקלה נכזבה לחלוטין, וגם בלילה על משכבו הוא לא מצא את השקט המיוחל [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם, תקות אנוש].