התקווה למצוא נחמה ומנוחה בשינה מתהפכת, והלילה הופך לזירת סבל ואימה. הפרשנים מסבירים כי המילה וְחִתַּתַּנִי משמעותה שבירה והטלת פחד, בעוד תְּבַעֲתַנִּי מבטאת חרדה ובהלה עמוקה. המילה מֵחֶזְיֹנוֹת מתייחסת לדמיונות ולמראות שאדם חווה בשנתו [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
יש שרואים בשני חלקי הפסוק כפל עניין שנועד להדגשה [מצודת ציון], אך מנגד מוצגת הבחנה בין המושגים: בַחֲלֹמוֹת מתייחסים לבשורות רעות על העתיד ששוברות את הלב והגוף, ואילו וּמֵחֶזְיֹנוֹת הם מראות של צורות מבהילות שגורמות לבעתה ולפחד מיידי [מלבי"ם].
באשר לסיבה בגינה מופיעים חלומות אלו, הפרשנים מציגים רצף של שלוש גישות. הגישה הטבעית תולה זאת בהרהורי היום, שכן המחשבות הקשות והסבל המתמיד שמעסיקים את האדם בערות, שבים ומופיעים בחלומותיו בלילה [מצודת דוד]. גישה נוספת קושרת זאת למצב הגופני, ומסבירה כי חומרת המחלה בגוף וכאבי המרה השחורה הם אלו שמייצרים את החלומות המבעתים [רמב"ן]. מעבר להסברים אלו, מוצגת גישה על-טבעית ולפיה מקור החזיונות הוא בכוחות חיצונים. מכיוון שהשטן נצטווה לשמור על חייו של איוב ולכן נותר קרוב אליו, עצם הנוכחות והדבקות של השטן וסביבתו באדם היא זו שמחדירה את האימה ומעוררת את החזיונות הקשים [רמב"ן, אלשיך].